סטודיו 22 עיצוב רהיטים בע"מ נ' רוסי סחר בינלאומי בע"מ

החלטה

1. לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 29/7/09 כנגד המבקשת בהעדר הגנה.

על פי פסק הדין, חוייבה המבקשת לשלם למשיבה 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן שכ"ט עו"ד והוצאות.

התביעה

2. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה עוסקת במכירת רהיטים המיוצרים על ידי ספקים שונים כגון המבקשת. המבקשת סיפקה שרותי יצור, הובלה והרכבה עבור לקוחות של המשיבה. המשיבה טענה בכתב התביעה כי המבקשת סיפקה לה סחורה שבחלקה היתה פגומה ובגין כך מתנהל הליך בבית משפט השלום ברמלה. בכתב התביעה העלתה המשיבה מספר טענות באשר לטיב המוצרים שסיפקה המבקשת ואיכות השירות שנתנה. המשיבה טענה כי הוגשו כנגדה מספר תביעות ו/או פניות על ידי לקוחות שלה בגין איכות השירות שנתנה המבקשת בהן נאלצה לפצות לקוחות או להשיב כספים ואף מקרים בהם חוייבה על ידי בית המשפט לפצות לקוחות בגין ליקויים בשירות שהעניקה המבקשת. סה"כ מונה המשיבה בכתב התביעה 9 מקרים כאמור אשר לטענתה מסתכמים בסך של 20,300 ₪. בנוסף טענה המשיבה כי בגין האמור נגרמו נזקים למוניטין שבנתה, עוגמת נפש ובזבוז זמן. לצרכי אגרה העמידה המשיבה את התביעה על סך כולל של 50,000 ₪.

עיקר טענות המבקשת

3.ביום 29/9/09 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין. בבקשה, אשר נתמכה בתצהירו של מר בנו ציוני אמיר, מנהלה, נטען כי לאחר שהומצאה למבקשת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין, צולם תיק בית המשפט ובירור שנעשה העלה כי אף אחד מעובדי המבקשת אינו חתום על אישור המסירה (סע' 1-2 לתצהיר). עם זאת, נטען כי החותמת המופיעה על אישור המסירה זהה לחותמת המבקשת "ואולם חותמת ניתן לשכפל על נקלה". לפיכך, טוענת המבקשת כי כתב התביעה לא הומצא לה. אשר על כן, מבקשת המבקשת כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

4. המבקשת אף מפרטת בבקשה את סיכויי הגנתה:

המבקשת מציינת כי התביעה בבית המשפט השלום ברמלה הוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבה בעילה חוזית בגין אי תשלום עבור סחורה שסופקה ולא בגין סחורה פגומה כביכול. המבקשת טוענת כי לטענות המשיבה בדבר נזקים כביכול או שירות לקוי, איחורים ואספקת מוצרים פגומים אין בסיס עובדתי. המבקשת טוענת למוניטין רב ויקר ערך מזה של המשיבה, אשר הודתה בקבלת סחורה, מכירתה ואי תשלום עבורה. המבקשת הצביעה על ליקויים נוספים שנפלו בטיעוני המשיבה בכתב התביעה כגון, אי פירוט הטענות ואי דיוקים בהן. עוד נטען כי המשיבה הציגה בקשר לכל טענה מסמכים חלקיים, כאשר בקשר לכל מקרה ספציפי לו היא טוענת לא הוצגו ראיות להוצאה ו/או חסרון כיס כלשהו. אשר לטענת המשיבה לנזקי מוניטין, טוענת המבקשת כי הטענה מגוחכת.

עיקר טענות המשיבה

5. בתגובה טענה המשיבה כי יש למחוק הבקשה על הסף לאור השיהוי בהגשתה ובהעדר בקשה להארכת מועד. בדיון שהתקיים ביום 5/9/10 ב"כ המשיבה חזר בו מטענה זו (ע' 10 ש' 14-15).

לגוף הבקשה נטען כי המבקשת לא פנתה למשטרה בענין טענת זיוף חותמת המבקשת וכי אין בטענה דבר מלבד לשון הרע, עלילה ופגיעה קשה ביושר של המשיבה.

המשיבה טוענת כי אין לערבב בין הליך זה לבין הליכים נוספים שהתנהלו ו//או מתנהלים בין הצדדים.

הדין

6. כאשר מבקש ביטול פסק דין טוען כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה אליו ובית המשפט מוצא כי אכן כך הוא, על בית המשפט מוטלת החובה לבטל את פסק הדין מבלי להתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההגנה. במקרה כזה הביטול נעשה מתוך חובת הצדק (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009, 372).

כאשר פסק הדין אינו פגום, הסמכות לבטלו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת זו המבחן כפול. ראשית, יש לבדוק מהי סיבת מחדלו של מבקש הביטול להתגונן. במסגרת זו, על בית המשפט לבדוק האם הסיבה בגינה המבקש לא התגונן במועד נבעה מיחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין או שמא לא התגונן בשל סיבה מוצדקת. שנית, יש לבדוק מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. במסגרת זו אין צורך שהמבקש יראה כי הגנתו איתנה ודי שיראה הגנה אפשרית. ככל שמשקלו של אחד המבחנים, בנסיבות המקרה הנדון גבוה יותר, קטן המשקל שיש ליחס לשני (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 738 ואילך, א. גורן, 373 ואילך).

ביטול מחובת הצדק

7. בתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נקבעה דרך ההמצאה לתאגיד: "המצאת כתבי בי דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק – בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד ; ....".

תקנה 484 מסתפקת לצורך המצאת כתבי בי דין לתאגיד "בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד" ולא נדרשת פעולה של מסירה או הושטה של המסמך למי מהעובדים, פעולה הנדרשת בהמצאה לבשר ודם. לשם כך הטיל המחוקק על חברה חובה לקבוע משרד רשום (ראו ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כסאות ישראל בע"מ, פ"ד ל (1) 77).

8.המשיבה הציגה אישור מסירה לפיו כתב התביעה הומצא למבקשת ביום 20/1/09 בכתובת: אזור התעשייה ברקן. על אישור המסירה מופיעה חותמת הנחזית להיות של המבקשת וכן חתימה ידנית. לא צויין מי חתם על אישור המסירה בשם המבקשת. לבקשה צורף תדפיס רשם החברות בענין המבקשת לפיו כתובתה הרשומה של המבקשת: "ברקן דרך ברקן 1 ת.ד. 15 מיקוד 44820, אצל בנו אלעד". נוכח העדר פירוט באישור המסירה לא ברור האם בוצעה המסירה בכתובת הרשומה של המבקשת.